פינוקיו
בשירים
כעס
הפיה
סתם
יום רגיל
יום
רגיל בהחלט
ופינוקיו
הלך לגן.
אך
פינוקיו כעס מאוד
כעס על
מלכת הפיות.
ופתאום
לפניו פיה רעה
פיה
איומה ונוראה.
הרימה
את מטה הקסמים
ופינוקיו
נעלם ואיננו
ומקומו
צמח עץ
עץ ענק
וגדול.
ולא
עזבה הפיה את כעסה
עד
שנכרת העץ והובל ישר לנגריה
ושאריתו
ממש נשרפה.
בובת העץ
ג'פטו הזקן גר עם אשתו
בכפר קטן באיטליה הגדולה.
לא חסר דבר לג'פטו הזקן
פרט לילדים קטנים ושובבים.
כי היו הזוג ג'פטו חשוכי ילדים
כי בנם הקטן נעלם ואבד.
יום אחד ג'פטו הזקן
גילף בובת של עץ בחדרו.
בובה של ילד קטן ונחמד
כמו שרצה כל השנים.
רק גילף את ראשו ופיו של הילד
וכבר התחיל הילד לדבר.
הוסיף לו ידיים וגם רגליים
והתחילה הבובה פתאום לרקוד.
קרא ג'פטו חשוך הילדים
לבובה הנפלאה בשם פינוקיו
וגידל את פינוקיו כילד רגיל.
ילד של העץ בובה מגולפת
היה לילדם הקטן, השובב
של זוג זקנים חשוכי ילדים.
פינוקיו וחבריו
הלך פינוקיו עם חבריו
שיחק ברחוב בכפר.
אך הם הקניטו אותו ואמרו:
רגלי עץ מה שלומך.
ושאף פינוקיו יותר מכל
להפוך לילד רגיל
עם גוף בשר ודם
ועור ורדרד ונאה.
ולא עץ וקרשים יבשים
כמו שעשהו ג'פטו הנגר.
בבוקר קם פינוקיו
בבוקר קם פינוקיו
הסתכל קצת במראה.
פניו פנים של עץ
צבועים בשלל גווני צבעים.
וכובע לו ירוק
ובו עלה כתום.
מחשבת עורמה עלתה במוחו
ואפו קצת גדל
על הפנים רואים הכל.
חייך לעצמו פינוקיו
ושם את העניבה,
ומיד יצא לדרך
להרפתקה החדשה.
צידה לדרך
שיצא פינוקיו קיבל צידה
צידה לדרכו לגן הילדים:
תפוח עץ גדול ייפה
וכריך בריא, מלא חומוס טעים
עם קצת עגבנייה ומלפפון
כריך עסיסי, טעים ומשביע.
היה פינוקיו שמח וטוב לבב
והלך בשמחה לגן הילדים.
והדרך ארוכה לילד קטן
וצרצר הקטן הלך אחריו
כי מאוד אהב את פינוקיו השובב.
השועל והזאב
שם בגינה בקצה הרחוב
הביטו בפינוקיו
ארבע עיניים ערומות
שועל וזאב התחפשו לחבריו
על מנת לסדרו עד לשד עצמותיו
ואמר לו, לפינוקיו, הצרצר הקטן
אל תאמין , הם לא חברים
אך פינוקיו הוא ילד תמים
האמין לשני החברים החדשים
ושמע בקולם ואכל קש רב
וזה סיפור שלם, ילדים.
גן המשחקים
חשק הזאב בכריך הבריא
וחשק השועל בתפוח האדום
ולכן אמר לפינוקיו הקטן
בו נשחק בגן המשחקים.
אך פינוקיו הבטיח לאביו, ג'פטו
שילך ישר לגן הילדים.
אבל לשחק רצה עם חבריו החדשים
הם נראו בעיניו מאוד נחמדים.
והוא החליט ברגע של משובה
ללכת ישר לגן המשחקים.
ושקר קטן עלה בלבו
לספר לאביו תירוץ קטן.
פינוקיו והאף
פינוקיו, פינוקיו, תשמור על האף
אל תשקר והוא יצמח.
אבל אפו של פינוקיו גדל וגדל
יהיה ארוך כמלוא כף ידו.
כי השקר נראה על הפנים
לכל הילדים שמשקרים.
ובייחוד לפינוקיו שהוא ילד שובב
ולא אוהב לדווח על תעלוליו.
ומרגיז בזה את מלכת הפיות
שלפעמים חושבת את עצמה
לאישה רעה ואיומה.
על המגלשה
שהיגיע החבורה לגן המשחקים
אמר השועל לפינוקיו התמים
בו נשחק על המגלשה
רק ששקית האוכל שלך מפריעה
אם תיתן את השקית לזאב
תוכל לגלוש בלי שהשקית תיפול.
נתן פינוקיו את השקית לזאב
ובין רגע נשאר לבד.
כי השועל והזאב בריצה פתחו
והשאירו את פינוקיו לבד על
המגלשה.
התפוח החסר
בחוסר ברירה מוחלט לגמרי
הלך פינוקיו לגן הילדים
כי נעלמו השועל והזאב
חבריו הערומים.
הוא מחה דמעה כי היה עצוב
והלך לאטו ברחוב הארוך.
אך באמצע הדרך היה רעב
ורצה לנגוס בתפוח מתוק.
הוא חיפש מוצא, חיפש נואשות
חיפש, חיפש ולא מצא.
תאטרון הבובות
ולפתע ראה פינוקיו התקהלות
התקהלות ליד האוהל הקטן.
ולפני האוהל אדם מגודל
עם זקן ושפם ועיניים צרות.
שאל פינוקיו מה המקום
ואמרו לו שזה תיאטרון הבובות.
פה מציגים הבובות הצגה
כולם קשורות בחוטים למנהל
שעם מקלות קטנות וארוכות
מזיז את גפיהם ואת ראשיהם
את רגליהם ואת ידיהם.
ובאותו זמן מספר לשומעים
סיפור נפלא, נפלא ומקסים
מעולה ומעניין לכל השומעים.
הפתרון
חשב פינוקי, חשב וחשב
ולפתע אמר: מצאתי פתרון:
אעבוד שעה קלה בתאטרון הבובות
ואקבל בתמורה תפוח מתוק
ואולי גם כריך טעים ובריא
עם חומוס ועגבנייה וגם מלפפון
וכך לא ארעב במשך היום.
פינוקיו ואדון סטרומבלי
עמד פינוקיו לפני אדון סטרומבלי
המנהל הגדול של תאטרון הבובות
ופצח בזמר וריקוד קטן
להראות את יכולתו לפני המנהל.
ולא ידע פינוקיו לאיזו צרה נפל
כי אדון סטרומבלי היה מרושע
ורצה לנצל את פינוקיו כמסמר
ההצגה
ורק פחד שפינוקיו יברח וילך
ולא יעשה ממנו רווח נאה.
ופינוקיו הופיע בהצגה הגדולה
הופעה מוצלחת נאה ויפה.
ואמר לבובות המופיעות איתו
הביטו ראו אני בובה בלי חוטים.
ובסוף ההצגה אדון סטרומבלי הרשע
הכניס את פינוקיו לכלוב
הציפורים.
אמר לא יברח לא יסתלק ואני יעשה
רווח-
כי מי ראה בובה מרקדת
מי ראה בובה מזמרת
בובה חיה בלא חוטים
ממש כמו ילד מי הילדים.
פינוקיו בכלוב הציפורים
עמד פינוקיו בכלוב בציפורים
עמד ובכה ונעצב.
קרא לעזרה ואיש לא ענה
המנעול של הכלוב היה סגור היטב.
לא ידע פינוקיו מה לעשות
היה מיואש ללא תקווה,
עד שראה את הצרצר הקטן
ומיד קרא לו בתחינה מרובה:
לך בבקשה , צרצר נחמד
לך אל ג'פטו אבי הנגר.
ותקרא לו לבוא לעזרתי
כלאו אותי בכלוב הציפורים
על לא עוול בכפי.
סתם איש רע ותאב בצע
רוצה לעשות עושר בלא רחמים.
ג'פטו מגיע לעזרה
רץ הצרצר בכל כוחו
לבית ג'פטו הנגר
והייתה זו עת חצות הלילה.
וכשהיגיע קרא בקולו הדקיק
" פינוקיו בצרות בתאטרון הבובות".
נזעק ג'פטו על אשר עשו לילדו
ומיד נטל פנס גדול
ורץ לחלץ את פינוקיו מהצרות.
הוא היגיע לכלוב הציפורים
ופתח את הדלת לרווחה.
וכשיצא פינוקיו מכלוב הציפורים
הוא לא שכח את אשר עולל לו
אדון סטרומבלי המרושע.
הוא זרק עליו את חוטי הבובות
וסבכו היטב בחוטים הדקיקים
בחוטים הדקיקים והחזקים.
שכב אדון סטרומבלי ונאנח
כל עצמותיו כאבו ולחצו,
הוא ניסה להשתחרר מהחוטים
אך הסתבך בהם עוד ועוד.
וכל הבובות צחקו בהנאה
שירגיש הרשע כיצד מרגישה בובה
קשורה
על שהאז לכלא ילד קטן
את פינוקיו ילדו של ג'פטו הנגר
בכלוב הציפורים הקטן והלחוץ.
סוף טוב , הכל טוב
אחרי שהשתחרר מכלוב הציפורים
חזר פינוקיו עם ג'פטו והצרצר
והם חיו יחדיו באושר והנאה
לא היו יצורים מאושרים מהם.
רק פינוקיו כל יום מחה דמעה
והתפלל מדי פעם לאלוהים.
וביום הולדתו החמישי לחייו
התעורר פינוקיו בבוקר פתאום
והרגיש שהוא שונה משהיה.
לא עוד קרשים ודבק נגרים
אלא עצמות ועור יפה.
שמח פינוקיו
כמו שלא שמח מימיו
שוב לא ילעגו לו חברי
שקוראים לו בשנינות רבה:
"רגלי עץ מה שלומך"
כן ג'פטו ואשתו היו מאושרים
היה להם ילד שבילדים.
ומלכת הפיות צעקה צעקה גדולה
לא יכלה לנגוע בפינוקיו לעולם.
15.10.07--5.3.12
(c)
