יום שני, 9 ביוני 2014

הדייג ודג הזהב בשירים

 הדייג ודג הזהב בשירים

בקתה קטנה ומטה ליפול

בקתה קטנה ומטה ליפול
בנויה בארעיות על שפת מקווה המים.
ולידה סירה- סירה קטנה
שני משוטים ארוכים לצידה מונחים
את הדיירים בבקתה הם משמשים.
והבקתה נמצאת על חוף שומם ועזוב
הרחק מכל אישה ואיש.
ולידה צמח בר גדל
קצת מסתיר בענפיו את קרשי בניינה
קרשים ישנים מאובקים אכולים.

ולבקתה גג אדום ,קצת  עקמקם
ובקצהו ארובה שחורה , דהויה.
בחורף מוציאה עשן שחור משחור
ובימים רגילים של אביב עד סתיו
משמשת רק תנור עתיק במטבח.


הדייג ואשתו

ובבקתה הדלה גר דייג זקן
ולידו זה כבר עשרות שנים
חיה אשתו בעוני ודלות:
מעט דגים, גם זקן בעלה
ומחיר הדגים נמוך היום.
ואת  ימיהם חילקו בביתם הדל
בין דיג ואכילת דגים מעטים
וקצת ירקות ולחם דל
אותם קנו תמורת דגים.
עוני היה אך גם אושר ונעימות
כי בני הזוג מאוד אהבו
זה את זו משחר הנערות.

בוקר אחד, סתם בוקר אחד. הלך הדייג כדרכו לדוג דגים, ודג הדיג באותו יום דג מיוחד במינו.


דג הזהב

פרפר הדג ברשת
זעק דומם, הצילו.
 עד שפתח  את פיו
ולדייג אמר מילה:
אני הוא דג הזהב
נסיך מכושף אני.
שחררני ואשא תודה
ואשחה במים בחופש.
והדייג שחרר את הדג
נפעם מהדג המדבר.
ורץ לאשתו לספר
על אותו מקרה מוזר.



וסיפר הדייג לאשתו על דג הזהב


קוטג' רצתה האישה

 קוטג' רצתה האישה
וזו רק בקשתה הראשונה
כי רצתה האישה לשפר את חייה
חיי אשת דייג עני , מרוד
הגר בבקתה עלובה, קטנה.
לך! אמרה האישה לבעלה
ובקש מדג הזהב.
דג מדבר הוא
ויגשים כל משאלה.
למה לנו לגור בבקתה עלובה
הרי קוטג' קטן ונחמד למראה
יהיה מצוין וטוב לגמרי.
והדייג ביקש מהדג המודה.
ושחזר  ממקווה המים
מצא את אשתו בקוטג' נחמד,
מטפלת בגינה ועם סירים מלאים
במאכלים רבים, טעימים וטובים.

 אבל אחרי מספר שבועות היתה האישה שוב מצוברחת.


הארמון

זכרה האישה את סיפור בעלה
על דג הזהב המופלא, המדבר
ומיד צוותה על בעלה הנבוך
במיני בקשות כרצונה הגדול:
וזו היתה בקשתה השניה,
ללכת אל הדג מהר ומיד
ולבקש ארמון והרבה משרתים
במקום הקוטג' שזה קבלה.
זה דג מדבר ויעשה כל דבר
כך אמרה בקול רם נישא.
והלך הדייג לדג הזהב
מלא התנצלות ובושה,
וביקש את הכל כדבר אשתו
כדבר אשתו האהובה.
ושחזר מצא את אשתו בארמון מלא זהב
ומשרתים לרוב, עושים כל מלאכה.
והיא יושבת על כיסא רם ונישא.


המשאלה האחרונה

נכנס הדייג לארמון הגדול.
וכרע בעוניו לפני אשתו האהובה
ושאל אותה שאלה  אחת:
האם אשתי, את מרוצה?
וענתה האישה לדייג העני:
לך מיד אל דג הזהב
הנה ציוותי ועשו כאן בריכה.
שם ישכון בתוך הארמון
ולא בנהר רחוק מעיני
כי רוצה אני אותו קרוב לידי.



בקשת הדייג האחרונה

התקרב הדייג אל מקווה המים
ופנה וקרא אל דג הזהב:
דג, דג, דג זהב!
לאשתי היקרה יש בקשה
ואולי זו בקשתה האחרונה.
והדג בא וסנפיריו אדומים
בא ושאל את הדייג הנבוך,
שראה את הדג שונה ונסער:
מה בקשה הפעם אשתך היקרה?
וסיפר לו הדייג שבריכה גדולה
מחכה לו בחצר הארמון:
רק יבוא ויגור לבקשת אשתו
שרוצה את הדג לידה ממש.
והדג לא אמר מילה
רק עיניו רשפו בגיצים אדומים
ומפיו יצאו ברקים ברקים מבהיקים.
ולבסוף ענה לדייג המסכן:
לך לביתך הדייג ותראה
איזה בית מגיע לך ואשתך
על דג זהב שהוא נסיך מכושף
שסבל רבות ורוצה לחיות
בחופש בדרור באין צר ומצר
עד שיוסר ממנו הכישוף האכזר.



בחזרה לבקתה


חזר הדייג העני לביתו
ומצא שארמון נעלם ממקומו.
ובמקומו אשתו העצובה, בוכייה,
עומדת ליד הבקתה העלובה.
ונכנסו שניהם לבקתתם,
ומצאו את אותם הכליים הישנים.
והסתכלו במזווה, והייתה שם שעועית
וגם אורז וירקות לארוחה אחת.
והביטו היטב בסל הדגים
והוא היה ריק מכל דג ודג.
אמר הדייג לאשתו העצובה:
רצית עוד ועוד וקבלת אפס וכלום.
וענתה  האישה לבעלה המיואש
וכי מדוע ביקשת מדג הזהב,
כל בקשה אשר ארצה:
הרי אתה הוא אשר למקווה המים הלך.
האין לך חוש בקורת וחכמה.


(  עיבוד על פי הדייג ודג הזהב)

(c)

חזרה לרשימת הסיפורים ליhttp://machshavot100.blogspot.co.il/2015/08/blog-post_71.html

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.