החתול במגפיים בשירים
בבית הטוחן
בבית בתחנה גר טוחן זקן
בבית הטחנה פרנסה טובה.
שלושה ילדים גידל למופת
בכפר קטן באחו יפה.
טחן גרעינים כל ימיו הטובים
האכיל והלביש שלושה ילדים.
ושבאו ימיו ונפטר מהעולם
הוריש את הכל לילדיו הבוגרים.
ולבנו הקטן נתן במתנה
חתול פיקח וחכם במיוחד
זה כל נשאר לו מהירושה.
החתול
לא הבין הבן הצעיר
כיצד זה קרה ואיך זה קרה.
אבל, רק עם החתול הוא נשאר
עם מות אביו בעל התחנה.
לא ידע מה לעשות
ממה התפרנס ממה יחיה.
כי לא נשאר לו דבר מהירושה
מלבד חתול פיקח במיוחד.
אך על החתול הזה בעצם הסיפור.
מגפיים ושק
ביקש החתול הפיקח מאוד
מאדונו הנכבד מגפיים ושק.
החליט האדון הצעיר בהיסוס
לתת לחתול את אלו הדברים.
וגם חליפה ישנה שמצא במחסן
אם כבר לבוש, אז אז שיהיה לבוש.
והחתול רק רצה להוכיח
שהוא חתול בן חתולים
בעל ערך עצמי וכבוד עצמי.
כן, חתול,ממש חתול.
וכך נעל החתול את המגפיים
לא עוד יחפן הולך בטל
אלא חתול נכבד ביותר.
החתול במגפיים
החתול במגפיים עמד
בשדה באחו הגדול.
בין פרחים וצמחים יפים
עמד והגה את תכניתו:
אייך יהפוך את בן הטוחן העני
לנסיך הממלכה כולה
היורש למלך ולמלכה.
כשהוא נעול במגפיו הנאות
הוא נראה חתול הדור מאוד.
כך אצל המלך יתקבל
ויגשים את תכניתו. והוא יראה לבן
הטוחן
שלחתולים יש ערך רב
כן, החתולים הם חיות שוות.
והלך החתול במגפיים לשדה לצוד
ארנב.
תפיסת הארנב
מסכן מאוד, מאוד הארנב
לשק הגדול נכנס,
חשק בגזר וכרוב ונתפס.
והחתול כמובן שמח
מתנה ראשונה למלך יביא
פתח לתכניתו הגדולה.
והארנב צעק : חופש!
נראה לאן יגיע
למטבח או לביבר.
ואחר שצד את הארנב. הלך החתול במגפיים למלך.
הארנב מגיע למלך
עמד החתול לפני המלך
והשק מונח לפניו.
מתנה, אמר, הביא
מאת האדון הצעיר.
ובשק ארנב מסכן
בצבצו אוזניו החוצה.
הניע הארנב אוזניו
ובכל כוחו הניעם
להגיד: אני חי
להגיד: אני רוצה חופש.
והמלך הסתכל בשק.
והוא אהב מאוד ארנבים
יש לו חבורה קטנה בביבר
בביבר הכי גדול בממלכה.
ואמר המלך הנכבד:
ארנב כזה חינני
ישר הולך לביבר.
וחשב המלך בלבו
יהיו לי הכי הרבה ארנבים.
יותר מכל המלכים.
יטיילו להם בגינתי,ויאכלו גזר חסה וכרוב.
והארנב המסכן איבד את החופש והובא לביבר.
אך מתנה אחת לא מספיקה ולכן צד החתול גם ברווז.
צייד הברווז
בין הפרחים בשדה, באחו
החתול במגפיים הלך.
נושא שק גדול
מלא שמחה וסיפוק
על צייד ברווז הבר.
ומתוך השק הציץ
אותו ברווז מסכן.
קרא גע, גע גע
ואמר בקול גדול
חופש! אני רוצה חופש!
והחתול בשלו המשיך
בתכניתו המתוחכמת הגדולה
נראה להיכן אותו ברווז יגיע
למטבח או לביבר.
ושוב ניגש החתול במגפיים למלך להביא את מתנתו. ברווז יפה
ונאה.
משפט הברווז
החתול עמד לפני המלך
ובידו הברווז המסכן.
והמלך עשה משפט
למטבח או לביבר.
ושר הטבחים התלהט
תיאר את בשר הברווזים הטעים.
ושר הביבר סיפר
שחסר רק ברווז אחד
כדי שיהיו עשרה ברווזים
מטיילים בכלוב מזהב.
והמלך לא ידע נפשו:
הריר בפיו עלה
אך הוא רצה הכי הרבה ברווזים
יותר מכל מלכים.
ואז ברווז געגע
ואמר: גע, גע, גע
לחופש אנא שלחני
ולא למטבח או לכלוב.
ושמע המלך את הגעגוע
אך הוא לא מבין ברווזית
אבל רחמיו נכמרו על העוף המגעגע
והוא שלח אותו לביבר.
ושר הטבחים התפקע
אבל וחפוי ראש.
ושר הביבר שמח
בעוד ברווז חינני.
והוסיף עוד ואמר מלך
זה טוב מאוד לבריאות
הבשר מאוד שמן
ולא טוב למלך שיחיה.
והובא בברווז המסכן שאיבד את החופש לביבר ושר שם שיר מזעזע.
הברווז צולע
ברווז צולע צחקו
ובעינם הימנית
והשמאלית קרצו.
והמשיכו בכל רעתם.
עד יגיע יום דינם
ובצדק ובשלום יעזבו
רעתם.
יום אחד החליט המלך לעשות טיול עם משפחתו במחוז בו גר האדון
הצעיר.
במחוז ממנו קיבל מתנות כל כך יפות.
אדוני טובע בנהר
עברה מרכבת המלך
ליד הנהר הגדול.
ובמרכבה ישב המלך
ולידו ביתו הנסיכה.
נסיכה יפה ונאה
שזה עתה הגיעה לפרקה.
וקרא החתול: הצילו!
אדוני טובע בנהר.
עצר המלך את מרכבתו
והציל את האדון הצעיר
שמילא את הוראות החתול
לרחוץ קצת בנהר.
וכך זכה האדון הצעיר
בלבוש נאה ויפה.
כי גנב החתול הערום
את בגדיו
את בגדי העוני הקודמים.
ובת המלך הכירה אותו
והוא עלה ונסע במרכבה.
המרכבה טיילה ונסעה
במחוז על שהתקרבה לארמון המכשף.
ובדרך לארמון המכשף
ובדרך לארמון המכשף
פגש החתול במגפיים
קבוצת עובדים בשדה
וביקש מהם בנימוס
שמרכבת המלך תעבור
ומלך ישאל של מי
השדות
שיענו שהשדות שייכות לאדון הצעיר
תוך הרבה קידות עמוקות.
והעובדים שראו חתול בחליפה
ולרגליו מגפיים נאות ויפות
היו בטוחים שזה שליח המכשף
ועשו כמובן את רצון החתול.
וכך קיבל המלך את הרושם
שהשדות שייכות לאדון הצעיר.
ואמר בשקט לביתו הנסיכה
שמאוד עשיר האדון הצעיר
ובוודאי יהיה חתן למופת.
והשניים האדון הצעיר והנסיכה
הסמיקו האדימו בהתרגשותם הרבה.
המכשף
מיהר החתול לפני המלך
ורץ ונכנס לארמון המכשף.
עמד וקד קידה עמוקה
ושאל את המכשף הכל
יכול:
האם הוא יכול לעשות כל דבר?
והמכשף שחשב שלפניו חתול מכושף.
כי מי ראה חתול במגפיים
לבוש חליפה מגוהצת ונקיה
עם כובע, מגבעת על ראשו חבוש.
וענה המכשף שיכול לעשות כל דבר.
וגמר בלבו שאם החתול יבקש
להפוך לאדם לא לחתול מכושף
אז יהפכו לצפרדע
ירוקה, חלקלקה.
אך החתול אמר בתמימות
אני בטוח שאיך יכול
להפוך את עצמו לעכבר קטן.
נדהם המכשף מהאמירה החצופה
ומיד יסתכל בספר עבה.
ומלמל משהוא עם שרביט הקסמים
ובין רגע הפך לעכבר קטן
עכבר קטן, שחור ושמנמן.
לא חיכה החתול אפילו רגע קט
ומיד זינק, טרף ובלע
וזה סופו של המכשף האכזר
בעל הארמון והשדות והעושר
שהשיג עושרו בקסם ובכישוף
עם הרבה רשע, הפחדה וטרור.
החתולים הם חיות שוות
עם הסתלקותו של המכשף האכזר
נעלמו כל ספרי הכישוף
וכל המשרתים והעובדים בשדה
כהרף עין ברחו.
הכל היה פרי קסם וכישוף
עם הרבה הפחדה וטרור
וכשבא המלך לארמון המכשף
הוא בא עם מרכבתו ומשרתיו האישיים
ובמרכבה גם האדון הצעיר והנסיכה
זו הנסיכה שהיא ביתו היחידה.
שניהם לא יודעים אנא פניהם.
וקיבל את פניהם החתול במגפיים
הזמינם לארמון המפואר
אמר שזה ביתו של
באדון הצעיר
תוך קידה קלה
והם אכלו ארוחה טובה ומזינה
שהחתול הכין במו ידיו.
ובטוב המלך ביין ובמזון
הוא קבע את תאריך הנישואים ולחתונה.
תאריך נשואי ביתו הנסיכה
לאדון הצעיר המופתע והנרגש.
שלא הבין אייך התגלגל לידיו
מקרה כזה משמח וטוב ומצוין.
ובטקס החתונה היה החתול במגפיים נרגש
לבוש בבגדים מפוארים.
ולרגליו מגפיים חדשות, נוצצות.
כן הוא יודע- הוא הוכיח כולם
חתולים הם חיות שוות.
לא סתם הוא נהנה במשרתו הטובה
יועץ מיוחד לנסיך ולנסיכה
שברבות הימים ימלכו על המדינה.
חופש ושוויון
ועברו שנים רבות
והסיפור התפשט
ויזעזע את העם.
ועונש מוות החליטו לא יהיה.
וכל החיות לחופש
נולדו.
והמלוכה פסקה ונפסקה
ולא יקבע מלך לביתו
ולמי תינשא ותתחתן
והפכו צאצאי הנסיך והנסיכה הנכבדים.
לסתם אנשים פשוטים ורגילים.
עובדים בכל עבודה ועבודה.
לא נישאים מהעם ולא ירודים
כי אין כישוף ואין שררה
אפילו מכשף כעכבר לא ייטרף.
כך רצה כל העם במדינה.
תפילת הברווז הצולע נשמעה.
6.11.07 ---
16.2.12
(c)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה