סיוט על
פרפר נחמד
מטילדה
עמדה והסתכלה בידיה. אך במקום זאת ראתה כנפיים. "כנפיים", חשבה
בפחד," ממתי יש לי כנפיים?" היא נפנפה בהם וראתה שהיא עפה. ושהיא הפכה
לפרפר נחמד.
כל חייה
היא חשבה שפרפרים הם יצורים נחמדים. אך עכשיו היא ממש התאהבה בפרפרים. " אבל
מה עם רון. אפוא רון? " חשבה בפחד..היא הסתכלה ימינה ושמאלה וראתה את רון.
הוא עמד על סלע קטן וחימם את כנפיו בשמש. מרחוק נראה המכשף. ממנו היא מאוד
פחדה.נכון שהוא כישף אותה לאהבה לו. אבל פחד נסתר כרסם בה. היא התעופפה עם רון
מפרח לפרח. ולרגע הרגישה מאושרת. הם ממש זוג פרפרים.אך לפתע הסתימה שורת הפרחים
והיה חסר לה צוף. היא עמדה על הקרקע חסרת כל כוח.וניסתה לדבר עם רון. המילים לא
יצאו מפיה. במקום זאת נעו המחושים. כן צמחו לה מחושים. והם נעו בקצב. " רון
היא צעקה- אין צוף" רון הביט בה בפחד ואימה וגעש" הפכנו לפרפרים, המכשף
הפך אותנו לפרפרים". הם הסתכלו על עצמם שוב ושוב ונבעתו : אין להם ידיים הם
לא מסוגלים לדבר או לשמוע והם כלואים בתוך חרק קטן, עדין ופגיע. ועכשיו חסר להם צוף.
ואלוהים
ראה את הכל וקרא בכעס רב" די לתרבות הכישוף.שום כישוף לא יצלח בעתיד."
רון,
קראה לפתע מטילדה, אני רואה פרח חדש.
2013 ©
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה